השפעה רגשית סמויה בקונפליקט על רקע גירושים: איך להתמודד נכון

מהי השפעה רגשית סמויה?

כשמדובר בגירושים, אנחנו נוטים לחשוב על חלוקת רכוש, משמורת או הסכמות פורמליות. אבל מתחת לפני השטח פועלת לעיתים תופעה עדינה – ולעיתים הרסנית – כמעט מבלי שנבחין: השפעה רגשית סמויה. השפעה רגשית סמויה היא תהליך בו אדם מבקש להשפיע על רגשותיו, מחשבותיו או התנהגותו של אחר – לעיתים באופן לא מודע – כדי לקדם צרכים או מטרות אישיות. במסגרת הורות משותפת, דפוסים כאלה עשויים להתבטא בניסיון לעצב את עמדותיו של הילד ביחס להורה השני, ולעיתים להשפיע על החלטות או קשרים בתוך המערכת המשפחתית.

דפוסים של השפעה רגשית סמויה

• הפעלת רגשות אשם – יצירת תחושת כשל או אשמה אצל ההורה השני, למשל סביב ההורות שלו או יכולתו לספק מענה רגשי לילד.
  "את יודע, אם לאמא שלך (או אבא שלך) באמת היה אכפת, הוא היה מגיע לראות אותך. זה לא מגיע לך."

  במילים אלה, ההורה מעביר מסר מאשים כלפי ההורה השני – דרך הילד. הילד עלול להרגיש פגוע ומבולבל, וההורה השני – אם ישמע או יבין שהדברים נאמרו – עלול לחוש רגשות אשם, גם אם הסיבות להעדרות היו מוצדקות או בלתי נשלטות.

• עיצוב תודעה דרך הילד – ניסיונות להשפיע על עמדות הילד ביחס להורה האחר, דרך מסרים עקיפים או פרשנויות שמקטינות או מערערות את דמותו.
  "אתה יודע, אצל אבא אין חוקים – הכול מותר שם, נכון? לא פלא שקשה לך להתרכז כשאתה חוזר משם."

  האמירה נשמעת כאילו היא מתייחסת להתנהלות של הילד, אבל בעצם מעבירה מסר עקיף וביקורתי כלפי ההורה השני. הילד, ששומע את זה שוב ושוב, עלול להתחיל לראות את ההורה השני כבלתי אחראי או מזיק, גם מבלי שיתבקש לחשוב כך במפורש.

• ציפיות לנאמנות – יצירת תחושת מחויבות חד-צדדית מצד הילד כלפי אחד ההורים, לעיתים על חשבון הקשר עם ההורה השני.
  "אני לא מאמין שאתה רוצה לנסוע עם אבא (או אמא) לסוף השבוע הזה. אחרי כל מה שהוא עשה לי? חשבתי שאתה בצד שלי."

  באמירה הזו ההורה מציב את הילד בעמדה של נאמנות וקונפליקט נאמנים – כאילו עליו לבחור צד. הילד עלול לחוש רגשות אשמה רק מעצם הרצון להיות עם ההורה השני, ולהרגיש שהוא בוגד או פוגע בהורה שאצלו הוא נמצא כרגע. זו ציפייה סמויה או מפורשת שגורמת לילד לוותר על הקשר עם אחד ההורים – כדי לשמר את תחושת האהבה או הקרבה לשני.

• עיוות מידע – מסירה של מידע חלקי, מטושטש או שגוי, שעשוי לשנות את האופן שבו הילד או ההורה השני תופסים את המציאות.
  הילד שואל: "למה אמא (או אבא) לא בא לקחת אותי היום?" וההורה עונה: "היא אמרה שהיא עסוקה היום. נראה לי שיש לה דברים יותר חשובים ממך."

  בפועל, ייתכן שההורה השני הודיע מראש שהוא לא יוכל להגיע בגלל פגישה דחופה בעבודה או מצב בריאותי, אבל הדברים מוצגים לילד בצורה מעוותת, מגמדת או פוגענית – שמעוררת תחושת נטישה או אכזבה כלפיו.

הכרה בדפוסים הללו אינה באה להאשים, אלא לסייע בהבנת המורכבות שנוצרת סביבם – כדי לאפשר תגובה שקולה, מוגנת ומקדמת בריאות רגשית לכל הצדדים, ובעיקר לילד. המטרה אינה מידע – אלא להשפיע על איך הילד תופס את ההורה השני, לרוב באופן שלילי או מפחית אמון.

הצורך במענה להתמודדות עם השפעה רגשית סמויה

במהלך עבודתי עם הורים בהורות משותפת לאחר פרידה, זיהיתי צורך במענה להתמודדות עם תופעות רגשיות סמויות, תולדה של קונפליקטים בתהליך פרידה וגירושין, שמקשות על ההתנהלות היומיומית ופוגעות בילדים ובקשר עימם. הורים רבים ביטאו תחושות של עייפות, בלבול וחוסר אונים מול דינמיקות לא גלויות, אך בעלות השפעה עוצמתית גם על רווחת הילדים.

מתוך ההבנה הזו נולד הצורך לנסח מדריך קצר שיאפשר להורים לזהות את הדינמיקות הסמויות, להבין את השפעותיהן עליהם ועל ילדיהם, ולגבש דרכי פעולה שיביאו הקלה ותחושת יציבות. הערה: המידע המוצג במאמר זה אינו מהווה תחליף לייעוץ או טיפול מקצועי. במקרים של קונפליקטים או מצבים רגשיים מורכבים, מומלץ לפנות למטפל או יועץ מקצועי.

תיעוד אירועים – כלי משמעותי להתמודדות

בתוך מערכות יחסים מורכבות בהורות משותפת, שבהן עשויים להופיע דפוסים של השפעה רגשית סמויה, תיעוד רציף ומדויק של התרחשויות יכול לשמש כהכוונה פנימית וגם ככלי הגנה. רישום שיטתי של התרחשויות, שיחות או דפוסי תקשורת מסוימים, מסייע להורה להבין את התמונה המלאה, לזהות מגמות, ולהיערך להתמודדות מיטיבה.

למה תיעוד חשוב?

• ארגון פנימי – עצם תהליך הרישום תורם להורה להבחין בין עובדות לפרשנויות, ולעיתים גם ממתן תחושות של בלבול וחוסר שליטה.
• שמירה על טובת הילד – תיעוד שיטתי מסייע להבחין מתי נוצרת סביבה רגשית שעלולה להיות לא מיטיבה לילד, ולאפשר תגובה שקולה ומתואמת לצרכיו.

איך לתעד?

• דיוק ועקביות – מומלץ לרשום את האירועים בסמוך להתרחשותם, עם ציון תאריך, שעה, נסיבות ותוכן.
• התמקדות בעובדות – רצוי להיצמד לתיאור הדברים כפי שהתרחשו בפועל, ולהימנע מהכנסת פרשנויות.
• תיעוד שלם – גם פרטים שנראים שוליים עשויים להתברר כמשמעותיים בהמשך. כתיבה מלאה מאפשרת ראייה רחבה.

כשהילד נמצא בתוך הקונפליקט – דרכי התמודדות

במצבים שבהם הילד נחשף לדינמיקה טעונה בין הוריו, חשוב להעניק לו סביבה רגשית יציבה, בטוחה ומכילה. הילד אינו צד בקונפליקט, אך לעיתים הוא מושפע ממנו באופן ישיר או עקיף. להלן עקרונות התנהלות שיכולים לתמוך בו:

• חיזוק תחושת הביטחון – שיח ברור ונעים, חיזוקים עקביים, והבעת אהבה בלתי תלויה – כל אלה יסייעו לילד להבין שהוא אהוב ושייך, בלי קשר למתרחש בין ההורים.
• שמירה על גבולות השיח – מומלץ להימנע מהכנסת הילד לפרטי הקונפליקט או לשוחח איתו על סוגיות שבין ההורים.
• שקיפות מותאמת גיל – אם הילד שואל שאלות, ניתן להסביר בעדינות ובגובה העיניים, מבלי לגלוש להאשמות או לשיפוט כלפי ההורה האחר.
• חיזוק הקשר הישיר – נוכחות יציבה, זמן איכות, ושיחות אישיות – כל אלה מחזקים את הקשר האישי של ההורה עם ילדו ותורמים לחוסנו הרגשי של הילד.

ממה חשוב להימנע

• שימוש בילד ככלי תקשורת – העברת מסרים או תפקידים באמצעות הילד עלולה להעמיס עליו רגשית וליצור אצלו תחושת אחריות שאינה מותאמת לגילו.
• חשיפת הילד למידע שלילי – גם במצבי תסכול או פגיעה, יש להימנע מהבעת עמדות שליליות כלפי ההורה השני בנוכחות הילד.
• תגובות לנטיית הילד לצדד בהורה השני – אם הילד מבטא העדפה או נאמנות כלפי ההורה השני, חשוב להימנע מוויכוחים עמו על כך, ולהתמקד ביצירת קשר פתוח ותומך שמאפשר לו להיות בדיוק כפי שהוא.

הסלע האפור – טכניקת ויסות מול דינמיקה רגשית טעונה

בתוך מצבים של תקשורת מאתגרת עם הורה אחר, שבו מופיעים דפוסים של מניפולציה רגשית או ניסיון לשליטה באמצעות פרובוקציות, טכניקת הסלע האפור (Grey Rock Method) מציעה גישה שמטרתה הפחתת מעורבות רגשית ושמירה על גבולות פנימיים.

זוהי טכניקה פשוטה למראה, אך דורשת תרגול רגשי ויכולת לווסת תגובות פנימיות, בעיקר במצבים שבהם מתעורר רצון להגיב, להסביר או להתגונן.

כיצד זה פועל?

• שימור נוכחות רגועה ולא ריאקטיבית (תגובתית) – במקום להיגרר לעימות רגשי או להיכנס למעגל של תגובות – שומרים על תגובה שקולה, לקונית, וללא מטען רגשי. ניסוחים כמו "אין לי מה להוסיף", "אוקיי", או "אני מבין שזו דעתך" יכולים להיות אפקטיביים.
• צמצום שיתוף עצמי – שיחה רגשית פתוחה עשויה להתפרש על ידי הצד השני כהזמנה להפעיל השפעה או שליטה. לכן, נמנעים ככל האפשר מהבעת רגשות, שיתוף של חוויות אישיות, או הסברים ארוכים.
• שימוש בתשובות ניטרליות – המטרה היא לא ליצור עניין או תגובה שתעודד המשך התנהגות מתסכלת. תשובות קצרות, יבשות ולעיתים גם דחייה אדיבה של המשך השיח – תורמות להפחתת הדינמיקה המתוחה.

למה "סלע אפור"?

הדימוי של סלע אפור מבטא את הגישה העומדת מאחורי הטכניקה – יציבות, חוסר תגובתיות, ותחושת ניטרליות. כמו סלע שאינו משנה את טבעו לנוכח הסערה – כך גם ההורה הנוקט בגישה זו שומר על איזון פנימי ואינו נענה לניסיונות למשוך אותו פנימה לתוך מערבולת רגשית. התגובה האפורה אינה ביטוי לאדישות או חוסר אכפתיות – אלא להפך, היא אקט מכוון של הגנה עצמית והגנה על הסביבה הרגשית של הילד.

מתי לא להשתמש בטכניקת "הסלע האפור" מול ההורה השני?

למרות שטכניקת "הסלע האפור" יכולה לעזור בהפחתת מתחים ובהגנה על הגבולות הרגשיים, ישנם מצבים שבהם עדיף להימנע ממנה או להשתמש בה בזהירות:

• כאשר ההורה השני אינו מפעיל מניפולציה באופן עקבי - אם מדובר בקושי תקשורתי רגעי או במצב טעון נקודתי – תגובה "אפורה" עלולה להחמיר את המתח ולהחמיץ הזדמנות לשיח כן. לעיתים די באמפתיה, הקשבה והצבת גבולות ברורים, מבלי להתנתק רגשית.
• כאשר יש צורך בניהול שיח משותף לטובת הילד - במקרים שבהם יש צורך להגיע להסכמות בנוגע לצרכים של הילד (כמו טיפול רפואי, מסגרת חינוכית, גבולות משותפים) – הימנעות מתגובה עלולה להיתפס כזלזול או כהעדר שיתוף פעולה. כאן עדיפה תקשורת מכבדת ועניינית – גם אם לא רגשית.
• כאשר ההורה השני מחפש פיוס או שיתוף כן - במצבים שבהם ההורה השני דווקא מנסה להוריד מתחים או ליזום תקשורת מכילה, שימוש בסלע האפור עלול להצטייר כהתעלמות ולפגוע באפשרות לשיקום יחסי אמון. חשוב לזהות מתי מדובר בניסיון אמיתי לתקשורת ולא במניפולציה.
• כאשר נוצרת אווירה של ניכור הדדי - שימוש ממושך בטכניקה עלול להפוך להרגל של ניתוק רגשי – דבר שעלול להעמיק תחושות של ניכור הדדי, במיוחד כשהילד עד למערכת יחסים מרוחקת או קרה בין ההורים. יש לשקול את טובת הילד בכל מקרה, ולבחור בגישה שלא יוצרת אווירה מתוחה או מנוכרת לאורך זמן.

סיכום – שמירה על איזון בתוך מצבים מאתגרים

הורות משותפת בתנאים של תקשורת מתוחה וקונפליקטואלית עלולה להעמיד את ההורה ואת הילד באתגר יומיומי. כלים כמו הסלע האפור, תיעוד עקבי של התרחשויות, וניהול הקשר עם הילד בגישה יציבה ותומכת – מאפשרים להורה להגן על עצמו מבלי להיגרר לעימותים, ולספק לילד סביבה רגשית בטוחה יותר. הגישה היא לא מלחמה – אלא שמירה. לא תגובתיות – אלא יציבות. ובעיקר: לא ויתור – אלא בחירה במה נכון לטווח הארוך.

מקורות

• Walker, A. J. (2023). Children who are Exposed and Victims of Domestic Abuse are Psychologically Damaged. A Research project in partial requirements for the degree of MA Applied Criminology.‏
• Van Dijk, R., Van Der Valk, I. E., Deković, M., & Branje, S. (2020). A meta-analysis on interparental conflict, parenting, and child adjustment in divorced families: Examining mediation using meta-analytic structural equation models. Clinical psychology review, 79, 101861.
• Fletcher, J. (2022, December 1). Grey rock method. Psych Central. Medically reviewed by Lori Lawrenz, PsyD. https://psychcentral.com/health/grey-rock-method
• Walker, L. E. (2016). The battered woman syndrome. Springer publishing company.‏